לפני מספר ימים שוחררה גרסה 3.6 של דפדפן פיירפוקס. בעיתוי דומה גוגל השיקו גירסה נסיונית לנגן הווידאו של youtube, העושה שימוש ב־HTML5 Video במקום ב־Flash Player. בעוד רבים זיהו את הפוטנציאל הרב בשדרוג המיוחל של youtube – אחרים התאכזבו מאחר ו־Firefox לא נכלל ברשימת הדפדפנים הנתמכים בניסוי הווידאו של Youtube.

HTML 5 Video הוא אחד מהמפרטים של קבוצת העבודה של HTML5, אם לא החשוב בניהם. מפרט זה מדבר על היכולת להציג וידאו בדפדפן באופן טבעי וסטנדרטי, כך שלא יהיה צריך להסתמך על תוספים חיצוניים שמגבילים את יכולת הצפייה.

באתרים בארץ העושים שימוש בווידאו ניתן למצוא אתרים שעושים שימוש בנגן חיצוני אליו הם ניגשים באמצעות סט פקודות מוגדר. מאחר וישנם הבדלים בין נגני הווידאו השונים וגם בין תוספים חיצוניים לדפדפנים השונים (Windows Media Player plugin לא זהה מבחינת סט הפקודות ל־Windows Media Player ActiveX control, למשל) נוצר מצב בו הווידאו לא תמיד עובד, או שחלקים באתר לא מצליחים לתקשר עם הנגן, זאת בנוסף לסוגיית המקודדים אותם לעיתים יש צורך להתקין על תוכנת הנגן על־מנת לצפות בווידאו. באתרים הגדולים בעולם התקדמו הלאה ועברו לנגנים מבוססי Adobe Flash Player שמצליחים להבטיח צפייה בווידאו כל עוד התוסף מותקן, אבל סובלים מבעיות אחרות (זליגות זכרון, איטיות, סירבול, שחרורי גרסאות חדשות תוך התעלמות ממערכות הפעלה מסוימות ועוד).

בנקודה זו תקן HTML5 Video נכנס, ומאפשר לכל אתר לשלב וידאו בתוך תגיות HTML מיוחדות, כך שהווידאו יוצג כראוי בדפדפן ללא תלות ברכיבים חיצוניים העשויים להפריע. כיום מרבית הדפדפנים המודרניים תומכים במפרט למרות היותו בשלב טיוטה בלבד בגרסאותיהם האחרונות או בגרסאות בטא.

באו גוגל והוסיפו תמיכה ב־HTML5 Video לאתר Youtube, מתוך מחשבה שזה העתיד וזה ראוי, אבל כאן נחשפה בעיה קטנה – המפרט מגדיר כיצד לקשר וידאו בדף, אבל לא מגדיר את האופן בו הווידאו יקודד. בשלבים הראשונים של המפרט הייתה התייחסות לקידודי וידאו חופשיים, אבל היא הועלמה בשלב מתקדם כתוצאה מלחצים שהפעילו נציגיהן של חברות גדולות כנגד האיכות של המקודדים החופשיים ובראשם Ogg Theora.

הטענות כנגד Ogg Theora הועלו על־ידי חברת Apple שחוששת מפני פטנטים הקיימים ב־Ogg Theora, ולכן העדיפה לממש תמיכה ב־H.264 במקומו. H.264 הוא קידוד וידאו שנכלל בסט התקנים של MPEG4, ולהבדיל מ־Ogg Theora הוא אינו חופשי. משמעות הדבר היא שיצרנים ידרשו לשלם כסף על שימוש במקודד על־מנת לקדד את הווידאו לפורמט זה, ואנו המשתמשים נידרש לשלם עבור רישיון פענוח הסרט וצפייה בו.

בשנות התשעים האינטרנט היה עוד בחיתוליו, ושני פורמטים שלטו בתמונות שהוצגו בדפי האינטרנט – פורמט JPEG המיועד לתמונות, ופורמט GIF שהיה מתאים יותר לציורים ותמונות פשוטות יותר ואנימציות. חברה בשם Unisys השתלטה על פטנט לאלגוריתם הדחיסה LZW שהיה בשימוש בפורמט תמונות זה, ובאמצע שנות התשעים התחילה לדרוש תמלוגים על שימוש באלגוריתם הדחיסה הרשום כפטנט והם הבעלים החוקיים שלו. האבסורד הוא שבשלב כלשהו, בתחילת שנות האלפיים הם התחילו לדרוש תמלוגים גם מבעלי אתרים שמאחסנים קבצי GIF כחלק מעיצוב האתר. סופה של הסאגה בנוגע ל־GIF נגמרה באמצע שנות האלפיים עם פקיעת הפטנט של יוניסיס, ופורמט חדש בשם PNG שהוגדר כיורשו של GIF והיה נקי מפטנטים.

במקרה של H.264, יצרניות דפדפנים מסוימות רכשו רישיון בתשלום עבור השימוש בפורמט. חברת Google רכשה רישיון עבור Google Chrome, אבל סוגיית החוקיות שלו מונעת שילוב שלו במימוש החופשי של הדפדפן Chromium, ולכן ימנע ממשתמשי Chromium לצפות בתוכן. Mozilla שומרים על העקרונות שלהם קצת יותר, ולא מוכנים לשלב קוד קנייני במוצרים מאחר וזה ידרוש שינוי בתנאי הרישוי של Gecko.

מה יהיה הלאה? תודות לגוגל "Do not evil" מיזם חשוב הולך לטמיון. כל עוד יוטוב לא יציע פתרון הולם וחופשי הוא יכתיב את התקדמות פיתוח התקן. בטווח המיידי אולי משתמשי כרום יהנו מגישה נוחה יותר ליוטוב, ואולי יצליחו לנגוס יותר בנתח השוק של אקספלורר בין צופי יוטוב, מוזילה עשויים להתגמש ולמצוא פתרון כלשהו שלא ידרוש שינוי רישון (להתממשק מול gstreamer או ffmpeg למשל), אבל מי שמפסיד פה הם אנחנו המשתמשים.

מה אפשר לעשות? לוודא שקולנו ישמע. אנחנו מעדיפים פורמטים חופשיים מפטנטים על כאלה שיגבילו את חופש הבחירה והשימוש שלנו.

גוגל העלו לא מזמן סקר לגבי כיוונים עתידיים של youtube. כצפוי, נושאים הקשורים ל־HTML5 ו־ogg מככבים בראש תוצאות הסקר. כפי שדיווחו אנשי fsf לאחרונה, גוגל החליטו להגביל את קולם של המצדדים ב־Ogg Theora וחסמו את אפשרות הצבעת הגולשים בנושאים הקשורים ל־ogg. במידה ועדיין לא הצבעתם בסקר, עדיין אפשר להצביע לחלק  מהפריטים הקושרים לנושא והעיקר שקולנו ישמע.

לפני שנתיים מינוס ארבעה ימים הודעתי פה על כנס FOSDEM שתכננתי להגיע אליו, ואכן הייתי בו חודש לאחר מכן יותר. שנתיים מאוחר יותר, שוב כנס FOSDEM, והנה שוב אני מתכנן להגיע אליו. איך שהזמן רץ.

למי שלא היה פה לפני שנתיים או שהיה ושכח, מדובר בכנס הגדול ביותר באירופה בנושאי קוד פתוח ותוכנה חופשית. הכנסים שלהם מורכבים בעיקר מהרצאות (ועוד הרצאות), ובין ההרצאות יש דוכנים שמציגים לנו את הפרויקטים השונים ודוכני סנדוויצ'ים ושתייה קלה בתשלום.

בניגוד לפעם הקודמת בה הייתי בכנס הזה, הפעם כנראה לא תהיה קבוצה מאורגנת של ישראלים באירוע, אם כי כמו שאני מכיר אותנו הישראלים, איפה שלא תסתובבו בעולם תמיד יצוץ ישראלי נחמד שמתברר שנתקלתם בו או באיזה מכר משותף בעבר.

למרות שהאירוע מתקיים בשבוע הראשון של פברואר, טרם הסדרתי את נושא הטיסות שלי לבלגיה, וגם סוגיית מקום הלינה עדיין לא נקבעה. אני מקווה לסיים את כל הסידורים הללו במהלך הימים הקרובים, אחרת אני עלול למצוא את עצמי ישן על ספסל בגינה ציבורית בבריסל (זה באירופה, וקר באירופה), או הולך ברגל מישראל לבלגיה.

אשמח לדעת אם מישהו נוסף מישראל טס לשם ו/או מעוניין; כדי שנוכל להיפגש בכנס. הכניסה לכנס חופשית, אבל צריך להתארגן מראש על טיסות ומלון.

לפני שבועות ספורים התחילה המכירה של מכשירי אייפון בארץ הקודש. לא שזה אומר שלא היו פה מכשירי אייפון קודם לכן, אבל עד עתה הם הגיעו לארץ בייבוא אישי, ובמקרים רבים גם נפרצו והותקנו בהם מעקפים על־מנת לאפשר פעולה תקינה של המכשיר מול חברות הסלולר בארץ והוספת תמיכה בסיסית בעברית למכשיר. למרות שבמהלך הימים שעברו מאז תחילת המכירה דווח על כמות מכירות נמוכה משמעותית מהמתוכנן, וזה נובע בעיקר מהסיבה שהמכשיר היה פופולרי בקרב קהל היעד שלו עוד בתקופה בה הוא לא נמכר בארץ, והמחירים הגבוהים שלו לא מעודדים קהלים אחרים באוכלוסיה לשדרג את המכשיר הנוכחי שלהם למכשיר המעוצב מבית Apple.

בין התכונה החשובות של מכשירי ה־IPhone נמצאת היכולת להתקין עליו יישומים (על־פי הפרסומת שמשודרת בטלוויזיה מדובר ב־"אפס"; היה קשה עבורם לתרגם את המונח לעברית). מדובר בתוכנה לא חדשה בקרב מכשירי הסלולר המתקדמים, וגם במכשירים המכשירים המיושנים יחסית ניתן למצוא תמיכה ביישומי Java. השיפור המשמעותי ביותר כאן הוא נוחות השימוש באותם יישומים, הנובעת בעקבות שילוב של מסך גדול ורזולוציה גבוהה עם היכולת לתפעל את המכשיר בנגיעה, מה שהופך את אותם היישומים לפשוטים ונוחים יותר לשימוש.

את משתמשי ה־IPhone ניתן בקלות לסווג לקהל יעד שנמצא בין המאמצים המוקדמים של טכנולוגיות, אנשים בעלי סטטוס אקונומי ממוצע-גבוה ומעלה, ואנשים שאיכות חשובה להם יותר ממחיר או תכונות. האייפון כמכשיר הוא לא מהמתקדמים ביותר, וגם מבחינת יכולות יש מתקדמים ממנו. כל מכשירי נוקיה עם מערכת הפעלה s60, למשל, מאפשרים להפעיל יותר מיישום אחד בו זמנית, בעוד באייפון, למרות שיצאו לו כבר שלוש גרסאות – זה עדיין בלתי אפשרי. ולא שמדובר בתכונה כל־כך ייחודית, הרי במכשירים המריצים Windows Mobile הייתה תמיכה בריבוי משימות מאז ומעולם!

האייפון, כמכשיר, מיועד לאנשים שצריכים להיות מקוונים כל הזמן, ואני לא אתפלא אם יש בין בעלי האייפון בעולם אנשים שמתעדים את החלומות שלהם ברשת דרך מכשירים אלו. אני בספק אם יש בארץ ולו אדם אחד שברשותו מכשיר אייפון תקין, והוא לא מנצל את המכשיר כדי להישאר מקוון בכל עת באמצעות רשת הסלולר ו/או רשתות אלחוט מקומיות. העובדה הזו קורצת במיוחד לבעלי האתרים ברשת, ונראה כי אנו עדים כעת לתחילת תקופת הפריחה של האתרים המקוונים שיותאמו לגישה ממכשירי סלולר.

✩  ✩  ✩

בשבועיים האחרונים אנו עדים להשקות של יישומי אייפון ישראלים מידי יום. בעוד חלק מהיישומים מוסיפים למכשיר יכולות מעניינות, רובן הן לא יותר מאשר אמצעי לשינוע תכנים מאתר כלשהו ברשת אל המכשיר שברשות המשתמש. אתרי תוכן דוגמת "ידיעות אחרונות" ו־"ערוץ 2" מוציאים הן תועפות כדי לבנות יישום שכל מה שהוא עושה זה לשאוב תכנים מהאתר שלהם ברשת, ולהציג אותו למשתמש. היישום הזה כבר מובנה במכשיר, וקוראים לו "דפדפן". הדפדפן המובנה של המכשיר הוא חזק מספיק בשביל להציג את האתרים שלכם, אם רק תעשו להם את ההתאמות והתיקונים הדרושים.

מתכנתים זריזים למדו את רזי המכשיר עושים כעת כסף על פיתוח תוכנות שהן לא יותר מאשר מה שתוכנת RSS Reader בסיסית יכולה לעשות, ואתרים גדולים מתפארים שאפשר לגשת לאתר שלהם דרך מכשירי סלולר, כאשר אפילו מהמחשב השולחני הגישה לא חלקה. קחו את ויקיפדיה כדוגמה – מדובר באתר תוכן גדול ומקיף, שכולל כמויות עצומות של תכנים, ומשתמש אייפון ממוצע עשוי לבלות שם שעות – האם צריך יישום ייעודי כדי לגשת לאתר הזה? לא, מאחר ובדפי האתר ישנן הנחיות לדפדפן כיצד עליו לעצב את הדפים, כך שמשתמש שייגש אליו ממכשיר אייפון (או מכל מכשיר אחר המצויד במסך זעיר) יוכל לגשת לתוכן ללא צורך באיתור והתקנת יישום מיוחד שיאפשר לו לגשת לאתר, וללא טריקים ומעקפים.

כאשר היישום שלכם לא דורש תכונות מיוחדות מעבר לתוכן שזמין למשתמשים דרך דפדפן רגיל, חבל להשקיע בכתיבת יישומים ייעודיים, כאשר האתר שלכם יכול לספק את הסחורה. כך תוכלו לוודא שחווית המשתמש לא נפגמת, ובמקביל תוכלו לתמוך בהיצע רב יותר של מכשירים מבלי למנוע גישה לאתר מבעלי מכשירים שאינם תואמים את דרישות הסף שלכם, וממכשירים שלא השקעתם בהם עד כה את הכסף וזמני הפיתוח הדרושים.

אם תשאירו את האתרים ברשת, ולא תבנו מעטפת עבור כל אתר, גם אנשים שאין ברשותם מכשיר אייפון יוכלו לגשת לאתר, תודות לדפדפנים המתקדמים הזמינים עבור מכשירים אלו, ובפעם הבאה שחברה חדשה נכנסת למערכה, עם מערכת הפעלה סלולרית חדשה, תוכלו לספק תמיכה במכשירים אלו תוך זמן קצר, ולא לעבור את מסכת הייסורים שצריך לעבור בכל פעם שבוחרים להוציא יישום למכשיר חדש ולא מוכר. ככה אתם תהיו אלו ששולטים ביישום שלכם, ולא חברות הסלולר או יצרניות המכשיר שיוכלו בכל עת להחליט שהיישום שלכם לא עומד בתנאים שלהם והם יחסמו גישה אליו מרגע זה ואילך.

לפני שבוע הופיעה ידיעה בחדשות על חברת נטוויז'ן שמתקשה לספק את רוחב הפס המובטח ללקוחותיה. כאשר צפיתי בידיעה לא התרגשתי, שכן ידוע לכל שספקיות הגישה מגבילות את המשתמשים, ומנסים לשכנע אותם להגדיל את החבילה על־מנת לקבל חבילה העונה לדרישותיהם, למרות שגם רוחב הפס הנוכחי יספק את דרישות המשתמש ללא קושי.

במקרה של נטוויז'ן, קרה משהו נוסף – התוכנית הועלתה לאתר, אבל הידיעה נעלמה משם. מישהו מגבוה החליט להסיר את הידיעה מהרשת, ואולי אף חשב שבכך יצליח למנוע את הפצתה הלאה. האתר של חדשות 10 יושב באתר נענע10, שנמצא כיום בבעלות משותפת (פיפטי-פיפטי) של ערוץ 10 וחברת נטוויז'ן. מישהו כנראה הרגיש לא בנוח שידיעה כנגד החברה  מתפרסמת באתר שלהם; למרות שזה ליגיטימי לתת לעיתונאים חופש פעולה, הם החליטו להעלים את הידיעה מהאתר מבלי לספק הסברים וגילוי נאות הולם בדף התוכן.

יכול להיות והמקרה של נטוויז'ן היה עובר בשקט אלא שברגע שמישהו כבר עלה על המקרה כבר מאוחר מידי להתכחש לו ולהחזיר את הידיעה לאתר. חברת נטוויז'ן ניצלה את הקשרים שלה על־מנת להעלים ביקורת שלילית מהרשת, ובכך רמסה חופש הביטוי של הפרט ומחקה דיווח עיתונאי ליגיטימי, במקום להילחם בו בדרכים המקובלות כגון שליחת תגובה לידיעה למערכת חדשות 10.

האירוע הזה מהווה תקדים למקרה מסוכן מאד – אם כל חברה תשתמש ביכולות והקשרים שלה, אנחנו נמצא את עצמנו מהר מאד בעולם בו אתרי תוכן לא יביעו ביקורת על גופים גדולים ואינטרסנטים. The Marker העיזו לפרסם ידיעה על המקרה האחרון; האם ידיעות אחרונות ומעריב יעזו לעשות זאת ולהסתכן באיבוד מפרסם גדול? האם האתר שלי עתיד להיחסם לגישה דרך Netvision כי הבעתי בו ביקורת על התנהלות החברה וראשיה?

ידיעה קטנה שהתפרסמה באתר כלכליסט ובהמשך גם בטמקא (אם לא קראתם אותן כדאי מאד שתעשו זאת עכשיו, מאחר וזה פוסט תגובה) מבשרת לנו כי מספר אתרים נפלו קורבן להתקפה מצד פורצי אתרים אירניים, שחיבלו בשרת ה־DNS והפנו את התעבורה של טוויטר לאתר משלהם המציג מסרים בגנות ארה"ב. לא אתפלא אם הפריצה בוצעה בידי צוות אנשי מחשבים הנאמנים לשלטון האירני, בין היתר כדי להזהיר את המערב ואת מפעילי אתר Twitter בפרט בפני נקיטת עמדה הנוגדת את דעת השלטון האירני ותמיכה בנסיון ההפיכה באירן.

פריצה לשרתי DNS שונה מפריצה לאתר עצמו; בעוד פריצה לאתר עשויה להסתכם במסר שישלח לכלל המשתמשים או בכזה שיושתל בדף הראשי, פריצה לשרת ה־DNS מאפשרת ניתוב הגולשים לאתר חלופי, או במקרים מסויימים ביצוע הפניה סלקטיבית כדי לטשטש את העובדה שבוצעה פירצה באתר, כך שכל תעבורת הדואר האלקטרוני הנכנס לשם המתחם, למשל, תועבר דרך שרת אחר שיסנן את ההודעות וינסה לאתר בהן תוכן בעל מסר משמעותי לגורם שחיבל באתר.

הידיעה באתר כלכליסט מסתיימת במילים אלו -

ברגעים אלו האתר חזר לפעילות מלאה. היות וההתקפה בוצעה רק על שרתי ה-DNS ולא על בסיסי הנתונים, השרתים לא נפלו והמידע שבאתר לא נפגע.

וגם ynet מנסים לקרר את הרוחות ולהרגיע -

מייסד טוויטר, ביז סטון, הסביר בבלוג של החברה כי רשומות ה-DNS של האתר נפגעו באופן זמני אך תוקנו. רשמות ה-DNS מכוונות את כתובת האתר לשרתי החברה. גולשים שביקשו להגיע לטוויטר, הופנו לאתר מקביל שנבנה על ידי ההאקרים.

מהנאמר להעיל נראה כי אנחנו יכולים לחזור לישון בשקט. אתר טוויטר תוקן, ועכשיו אפשר לחזור ולספר לעולם על כמויות הגשם שירדו בסמוך למקום מגוריכם. האמת שהמצב רחוק מאד מכך, ואני באמת מקווה שאותם מחבלים לא יעשו שימוש במידע שנאסף.

דגל אירן ומסרים בגנות ארה"ב או מלכודת מתוחכמת? (צילומסך מאתר כלכליסט)

אז האתר נפרץ או לא נפרץ? האתר עצמו לא נפרץ, ולכן לסיסמאות שלכם (כנראה) שלום. הבעיה היא שהדפדפן הפנה את הגולשים לאתר חלופי שמציג את דגל אירן, ובמקביל אוסף מידע על הגולשים. אדגיש שוב – במקרה הנוכחי לא התבצע שום נסיון פישינג ("דיוג"), אבל ייתכן מאד ושלחתם אליהם מספיק מידע שיוכל לשמש אותם בגל התקיפה הבא.

רבים נוטים להתעלם מזה, אבל נסיון פישינג יכול להתבצע גם ללא הזנת מידע באתר המזויף. ברגע שנכנסתם לאתר המפוברק הדפדפן שלכם שלח אליו מידע שמאוחסן בעוגיות שלכם, ובמידה והייתם מחוברים לאתר לפני שבוצעה התקיפה, ייתכן מאד והמידע שלכם נמצא כעת בידי המחבלים, פשוט מאד כי הדפדפן לא יודע להבדיל בעצמו בין אתר ליגיטימי לאתר מזוייף.

עוגיות ה־session שלנו יושבות בדפדפן, ומכילות קוד זיהוי ייחודי שלנו מול האתר. האתר משתמש במזהה זה בשביל להצליב בין הדפדפן לפרטי ההתחברות שלנו, ולכן לא דורש מאיתנו להתחבר מחדש בכל פעולה, ובאתרים רבים לא דורש מאיתנו להזין את פרטי ההתחברות שלנו מחדש בהמשך. ברגע שגורם כלשהו מצליח לשים ידיו על המידע הזה, הוא יכול להזדהות מול האתר בשמנו, גם כאשר הוא לא יודע את שם המשתמש והסיסמה שלנו.

אתר בסדר הגודל של Twitter מכיל עשרות אלפי משתמשים המתחברים אליו מידי שעה, אם לא הרבה מעבר לכך. גם אם הבעיה תוקנה לאחר זמן קצר, הפורץ כבר מחזיק פרטים של כמות נכבדה של משתמשים, והוא יכול להזדהות בשמם בכל עת, ואולי אף להשתיל הודעות בשמם שיראו ליגיטימיות לקהל העוקבים של אותם המשתמשים, ועשויות להופיע באתר בכל עת.

הפתרון לסוגית אבטחה זו מצד טוויטר הוא פשוט – לאפס את רשימת ה־session־ים הפתוחים של כלל משתמשי השירות, ולחייב אותם להתחבר מחדש, אלא שזה לא כזה פשוט, מאחר וישנם יישומים ושירותי צד שלישי רבים שמזדהים מול שרתי Twitter עם שם משתמש וסיסמה או באמצעות מנגנון oAuth, וגם את ההזדהות שלהם פושע מחשבים מיומן עשוי לשמור, ואולי אף לתעל אותם דרכו לשרת האמיתי כדי שהפרצה לא תזוהה.

למרות כל הנאמר עד כה – ישנו פתרון נוסף לבעיה ופשוט הרבה יותר; אם כל האתרים יעברו לבצע הזדהות מאובטחת של המשתמשים מולם, וימשיכו להעביר את הסשן של המשתמש מול השרתים בצורה מאובטחת, אנחנו כמשתמשים נהיה מוגנים יותר מפני התקפות אלו, מאחר וכדי לפרוץ למערכת יהיה על הפורץ לפרוץ את שרתי ה־Root CA כדי לייצר לעצמו אישורי אבטחה פיקטיבים לשרתים שלו, לפרוץ את שרתי ה־DNS כדי להפנות את הגולשים אליו, וגם אז לא בטוח שהוא יצליח לבצע את זממו.

בתחילת חודש אוגוסט קיבלתי הזמנה לארגז החול של גוגל וויב. אחרי תקופה קצרה, במהלכה סרקתי את מרבית היכולות של המערכת וגם את התוספות הנפוצות שלה, הבנתי שמדובר בעיקר במערכת עם פוטנציאל, אבל כנראה המערכת הזו לא תחליף את הדואר האלקטרוני ו/או את תוכנות המסרים המידיים.

למערכת יש יכולות, ובניגוד למערכת אחרות היא מותאמת בצורה טובה יותר לעידן הנוכחי, אבל הסירבול שלה והמגבלות שלה מקשות על השימוש השוטף בה. קחו דוגמה פשוטה – בעוד בכל תוכנת מסרים מידיים תמצאו אפשרות להפיכת מחוות טקסט לסמיילים גרפיים, בגוגל וויב זה בלתי אפשרי, והפתרון הוא להזמין לשיחה בוט, שיערוך את ההודעות שלנו ויחליף את הסימנים בצלמיות גרפיות. אותו בוט הוא למעשה תוכנה שיושבת ברשת ומאזינה לשיחות שלנו, ואף־אחד לא יכול להתחייב כי אין אדם מאחורי הבוט שעושה שימוש כלשהו בכמויות המידע שזורם אליו.

גם השיחות שלנו ב־Google Talk וב־MSN Messenger עוברות דרך שרתים מרכזיים, ו־Google אפילו הגדילו לעשות והם מתעדים אוטומטית את כל השיחות שלנו ב־Gmail, אבל שם רק אנשים שיושבים בחברה המנהלת יהיו בעלי גישה למידע, בהנחה והמערכת לא נפרצה. נניח שמישהו מתחזק בוט לתיקון אוטומטי של שגיאות כתיב; מי ערב לנו שהוא לא ישתול קישורים זדוניים בתוך השיחות שלנו עם המשפחה וחברים קרובים?

אגב בוטים, המערכת מאד פשוטה וניתן בקלות לתכנת בוט שיוסיף יכולות נוספות לשיחה. אבל כאן נוצרת מגבלה נוספת – צריך להוסיף את הבוט לכל שיחה שאנחנו מנהלים, וייתכן מאד שבעתיד הקרוב יתגלה כי קיימים בוטים שמתקשים לעבוד עם אחרים וגורמים לכאוס בתוך ההודעות. כמו־כן, מאחר ומדובר בהוספת יכולות חיצוניות, גם צריך להכיר את כל אותם הבוטים, ומי שאינו בקיא ברזי המערכת יתקשה לאתר את כל הבוטים הנחוצים לו.

אחד הבוטים שאני שיחקתי איתו הוא Tweeti, שמאפשר לקשר בין טוויטר ל־Google Wave באמצעות oAuth. לכאורה זה דבר יפה ושימושי, אלא שהוא לא ממש עובד טוב. קודם כל, Tweeti עורך את הודעה בדיון בשביל לאפשר התחברות לטוויטר, אבל העריכה שלו עשוייה להופיע בתור עריכה, ולכן לא תמיד אפשר להתחבר. ונניח שכפתור ההתחברות מופיע, גם כאן צפוייה לנו הפתעה – הוא מקפיץ לנו חלון חדש בדפדפן, וזה עלול להיחסם אוטומטית. וגם אם לא, הוא יציג לנו את מסך ההתחברות לטוויטר ללא שימוש ב־SSL. אני אישית משתדל להיכנס לטוויטר רק עם SSL, ולכן קצת תמוה בעיני שגוגל שולחים אותי לדף המבקש ממני להתחבר מחדש לטוויטר ללא הצפנה, כאשר משחק פשוט עם הפרמטרים בשורת הכתובת מאפשר לבצע את ההזדהות ללא הזנה מחודשת של שם המשתמש והסיסמה ועם SSL פעיל.

בימים האחרונים קיבלתי כמות מכובדת של הזמנות. אחרי הפעמים הקודמות שחילקתי את ההזמנות דרך טוויטר, הפעם הן מחכות במיוחד לאנשים שקוראים את הבלוג שלי (אבל אם תתחילו לעקוב אחרי בטוויטר ייתכן ותקבלו עדיפות כלשהי). במידה וטרם בחנתם את השירות וברצונכם לעשות זאת – זו יכולה להיות ההזדמנות שלכם אם רק תעקבו אחר הכללים הבאים:

• ניתן לבקש בתגובות לפוסט זה; חשוב לא לציין את כתובת הדוא"ל בגוף התגובה, רצוי מאד לציין כתובת של האתר שלכם בשדה המתאים (אם אין לכם אתר, אפשר לקשר לפרופיל האישי שלכם באתר כלשהו).
• ההשתתפות אסורה לאנשים שנכנסו לרשימת ההמתנה לאחר שביקשו הזמנה מאדם אחר. אם כבר ביקשתם, אתם כנראה כבר בהמתנה, ואין טעם "לבזבז" עליכם הזמנה נוספת.
• עדיפות לאנשים שיציעו בתמורה משהו בעל ערך דומה, אנשים שיסבירו למה הם חייבים דחוף הזמנה לשירות, אנשים המשתמשים בפיירפוקס, ולנשים.

אתמול ציינו את יום השנה החמישי לשחרור פיירפוקס 1.0, וכצפוי גופי התקשורת בארץ ובעולם ניצלו את ההזדמנות לפרסם מאמרים בעד וכנגד פיירפוקס. עד כמה שידוע לי, דה מרקר הוא העיתון המודפס היחידי שציין את האירוע על הכתב, ועוד בתוספת של לוגו גדול ובולט שכיסה רבע דף, וזאת למרות שהפרסום התפספס להם ביום והם פרסמו את הידיעה רק היום (אין לי את העיתון המודפס; מישהו יכול לארגן לי סריקה?).

למאמר בדה מרקר צורפה טבלה קטנה המשווה תכונות בין הדפדפנים העיקריים. בעוד המאמר עצמו לא מחדש הרבה ורק מציד את גוגל כאיום על המשך פעילותה של מוזילה, הטבלה מאירה את הגוף המסקר באור מגוחך.

השוואת דפדפנים באתר דה מרקר

קוד פתוח – לפי הטבלה, כל הדפדפנים הם קוד פתוח למעט זה של מיקרוסופט. במציאות, ספארי ממש לא קוד פתוח, למרות שהוא מתבסס על מנוע בקוד פתוח הזמין בכתובת webkit.org. לגבי כרום לא בטוח אם הוא אכן זכאי להיכלל בקטגוריה זו; בסיס הקוד של כרום הוא כרומיום ועליו גוגל מוסיפים רכיבים לא חופשיים משלהם לפני שהם מפיצים אותו בתור "גוגל כרום". לגבי אינטרנט אקספלורר אין לי טענות, וזה אכן הדפדפן היחידי שאין לנו שום דרך לדעת איך הוא עובד מתחת למכסה המנוע.

זיהוי תוכנות זדוניות, אבטחה מפני אתרים מתחזים – קצת מוזר ש־TheMarker מציגים את אינטרנט אקספלורר בתור הדפדפן המוגן ביותר, אתם לא חושבים? בכל מקרה, כנראה הם מקשיבים לאותם קומניקטים מבית מיקרוסופט, מאחר ופיירפוקס כולל מזה זמן רב הגנות כאלה, ואינטרנט אקספלורר, גם אם יש לו הגנות כאלה, הן קיימות בו רק בגירסה 8 ששוחררה במהלך השנה האחרונה. בפועל, פיירפוקס משתמש ב־WebService של Google על־מנת לסמן אתרים כמסוכנים, ולכן רמת ההגנה של פיירפוקס וכרום אמורה להיות דומה אם לא זהה.

חיפוש ישיר בסרגלי חיפוש של אתרים – אין לי מושג מה הם מנסים להגיד בזה, ואני מעריך שהכתב פשוט הסתנוור משמה של החברה המפתחת את דפדפן כרום והחליט לתת לה יחס מועדף בקטגוריית סרגלי החיפוש. לכרום אין שום יתרון על הדפדפנים האחרים, ולמעשה בתחום החיפוש הוא מוגבל יותר מהדפדפנים האחרים מאחר ואין לו יכולת התממשקות מול תוספי חיפוש. בפועל, פיירפוקס תומך הוספת מנועי חיפוש לסרגל מאז גירסאותיו הראשונות, והחל מפיירפוקס 2.0 הוא תומך גם במנועים בתבנית OpenSearch שנתמכת גם באינטרנט אקספלורר 7 ומעלה ולמיטב ידעתי גם בספארי.

מסך פתיחה מותאם אישית – שוב, על מה בדיוק הם מדברים? בכל דפדפן מאז ימי נטסקייפ ומוזאיק אפשר היה לקבוע דף בית. מבין ארבעת הדפדפנים, כולם תומכים בהגדרת דף בית שיטען בהפעלת הדפדפן, ובדפדפנים מסויימים ניתן גם לקבוע סט של לשוניות שיטענו אוטומטית בכל פתיחה של הדפדפן. מה שהכותב התכוון הוא כנראה לדף בסגנון Speed Dial שמשתמשים מסויימים עשויים למצוא אותו כשימושי; וזה לא קיים בפיירפוקס אלא כהרחבה, וישנן תוכניות לשלב תכונה דומה באחת מהגירסאות הבאות שתציג את הדפים אליהם מגיע המשתמש באופן תדיר כקישורים בדף הבית.

עדכנתי את הטבלה. עשיתם חסד עם תכונות שאיני בטוח אם הן קיימות בכל הדפדפנים והשארתי את המשבצת ריקה. אנשי דה מרקר – אתם מוזמנים לקחת אותה חזרה, היא הרבה יותר נכונה מזו שאתם הצגתם אצלכם!

מקומות נוספים שדיברו על יום השנה של פיירפוקס:

• מוזילה חוגגת חמש שנים להשקת הגרסה הראשונה של פיירפוקס – אנשים ומחשבים
• מזל טוב: פיירפוקס בן חמש – נענע10
• פיירפוקס בן חמש – pcon
• יום הולדת שמח: פיירפוקס בן חמש – 140
• פיירפוקס כבר לא ילד – להפעיל מחשב כמו הילדים
• השועל חוגג חמש שנות אש – מה בכלל עושים עם האינטרנט הזה?

וכמובן, אתר האירוע, והידיעה על כך בחדשות מוזילה.

היום לפני 20 שנה נפרצה חומת ברלין שהפרידה בין ברלין המזרחית לברלין המערבית לאחר שנים רבות בה העיר הייתה חצויה בין מזרח ומערב. הדבר שחרר את הברלינאים ובהמשך את תושבי גרמניה המזרחית כולה מעולו של המשטר שנכפה עליהם מאז שלהי מלחמת העולם השנייה, נתן חופש לאזרחים, פתח את גרמניה המזרחית למערב ואיחד את שתי הגרמניות למדינה אחת. עוד בעת שהתרחש אירוע שבירת החומה ידעו רבים כי מדובר באירוע חשוב שעומד להירשם בספרי ההיסטוריה, ואכן, במבט לאחור האירוע אכן היווה פתח ראשון במסך הברזל שבסופו התמוטטה ברית המועצות ואזרחי מדינות הברית זכו לחופש המגיע להם כבני אדם.

למרות חשיבות האירועים הללו, לא עליהם רציתי הפעם לדבר, אלא על אירוע אחר, שהתרחש לפני חמש שנים בלבד, וכבר היום ניתן לראות את התוצאות לשינוי שהתרחש אז.

היו אלה שלהי שנת 2004, דפדפן אינטרנט אקספלורר 6 שלט באופן מוחלט בשוק הדפדפנים בעולם, ובעלי אתרים היו מתבססים רק על דפדפן אחד לבדיקת תקינות אתריהם תוך התעלמות מוחלטת מהתקנים המוגדרים. למעט קומץ משתמשים ששמרו אמונים ל־Netscape, הן מטעמי נוחות או אידאולוגיה, והן מאחר שהדפדפן מבית Microsoft לא תואם למערכת ההפעלה בה הם משתמשים. מיקרוסופט מעולם לא שחררה גרסה של אקספלורר ללינוקס, ולמקינטוש אמנם הייתה גרסה של אינטרנט אקספלורר, אבל כל קשר בינה לבין מקבילתה ב־Windows הנו מקרי בהחלט. היום לפני חמש שנים שוחררה גרסה 1.0 של פיירפוקס.

בשנת 2004 פרויקט Mozilla היה כבר בן 6 שנים. הפרויקט הספיק להתבסס ולהוציא דפדפן על בסיס הקוד של Netscape, ונטסקייפ עצמם כבר הספיקו לשחרר מספר גרסאות על בסיס הקוד של Mozilla Suite. דבר אחד עיקרי וחשוב היה חסר למוזילה – מאסה מספיק גדולה בשביל לחולל שינוי מהותי בשוק הדפדפנים.

Mozilla Suite הייתה חבילת תוכנות מתקדמת אשר בנוסף לדפדפן כללה גם תוכנת דואר אלקטרוני וקבוצות דיון ותוכנה לבניית אתרים. בעוד המערכת של מוזילה הייתה מתקדמת ומתאימה למשתמש המתקדם היה חסרה בה רוח צעירה שתצליח לאפשר למוזילה לתפוס נתח שוק. פרויקט צדדי של מספר אנשים היה לפתח דפדפן חדש על בסיס הקוד של Mozilla שאמנם לא יכלול את כל התוכנות שהופיעו באותם ימים ב־Mozilla Suite, אבל יציע ממשק משתמש רענן ויהיה מיועד למשתמש הקצה בראש ובראשונה. הפרויקט נקרא Mozilla/Browser ולאחר מספר גלגולים הופיע בשם אותו אנו מכירים כיום – Mozilla Firefox.

פיירפוקס בגרסה 1.0 הציע ממשק מתקדם ועדכני, לצד מהירות עבודה שאינה ברת השוואה למנוע המזדקן של Internet Explorer. לימים כאשר הייתי מדגים את יכולות הדפדפן לאנשים, הם היו מרגישים כאילו בזה הרגע שודרג רוחב פס הגישה שלהם לרשת ולראשונה הם יכולים לקבל תוכן במרחק של לחיצה.

כיום פיירפוקס מחזיק נתח שוק של מעל 20% מכלל משתמשי האינטרנט בעולם, וגם בארץ כמות המשתמשים נמדדת בכמה מאות אלפי משתמשים פעילים. ההצלחה הזו לא הגיע מיד ברגע השחרור אלא לאחר שנים של עבודה של קהילה ענפה מסביב לדפדפן שדאגה לפתח את הדפדפן עצמו ועשרות אלפי תוספות סביבו, אלפי אנשים המסייעים בבדיקת הגרסאות הבאות של הדפדפן בכל עת ושולחים משוב על כל פרט שלא נראה לרוחם, אנשים רבים הדואגים לספר על הדפדפן לכל מכריהם ולהמליץ להם להשתמש בו, ועוד קהילה עצומה של אנשים התורמים לפרויקט איש איש בדרכו שלו ולפי כמות הזמן הפנוי העומד לרשותם.

בעוד הופעת הדפדפן החדש היוותה לדעת רבים אופטימיות והמשכיות, לא כולם חלקו דעה זו. משתמשים רבים ראו בפיירפוקס כמתחרה ל־Mozilla Suite, ורבים אף מצאו את הדפדפן החדש אנמי וחלש בהשוואה ליכולות שהיו קיימות ב־Mozilla Suite באותה עת. למרות זאת, המשתמשים היו אלו שהכתיבו את הטון, ובשלב מסוים הועבר הפוקוס במוזילה מפיתוח Mozilla Suite אל Firefox, ובשלב מסוים אף הופסק הפיתוח של Mozilla Suite כפרויקט רשמי, והוא הפך לפרויקט קהילתי תחת חסות של מוזילה, שהיו וממשיכים לספק משאבים לפרויקט חבילת התוכנות המוכרת כיום בשם SeaMonkey, ומפותחת על אותה שכבת תשתית המשמשת את פיירפוקס. באופן דומה, נטסקייפ שהתבסס בגירסאות 6 ו־7 על Mozilla, התחיל להתבסס על פיירפוקס בגירסאות מאוחרות יותר.

הופעתו של פיירפוקס גרמה לתחילתה של מהפכה בתחום הדפדפנים. מיקרוסופט, שהדפדפן האחרון שיצא מבית התוכנה שלהם היה בן 4 במועד הופעתו של פיירפוקס התעוררו והבינו שכדאי להמשיך לפתח את הדפדפן לפני שיהיה מאוחר מידי, והוציאו את גרסה 7 שכללה לראשונה תמיכה בלשוניות, Opera הפשיטו את ממשק הדפדפן שלהם כדי שיגרום למשתמשים לעבוד אתו בקלות, ודפדפנים חדשים כגון Safari של חברת Apple ו־Chrome של Google הופיעו. ההתעוררות המחודשת בתחום הדפדפנים והופעתם של דפדפנים חדשים יצרו סינרגיה בתחום וכפי שניתן לראות כיום יצרני הדפדפנים עובדים בשקט על־מנת להוסיף לדפדפן תכונות חדשות ובמקביל מוסיפים לדפדפנים שלהם תכונות מקבילות לאלו הקיימות אצל האחרים. מי שמרוויח בסופו של דבר הוא משתמש הקצה, שזוכה לדפדפנים מתקדמים בעלות מינימלית.

הותיקים מבין קוראי בוודאי זוכרים את כל אותן הפעמים בהן כתבתי כאן על השדרוגים שאני מבצע במערכת ההפעלה המועדפת עלי בשנים האחרונות – Ubuntu Linux. מידי חצי שנה יוצאת גירסה חדשה, ואני תמיד מתקין אותן בימים הראשונים לאחר שחרור הגירסה, מאחר ויצר הסקרנות וההרפתקנות שלי גדול על הסבלנות וההמתנה, אנחנו עכשיו יומיים אחרי צאת הגירסה, ואני כבר משתמש בה.

לפני שנתחיל, ברצוני לברך את חברת מיקרוסופט על הוצאת הגירסה החדשה של ווינדוס לפני שבוע. (הפיסקה התארכה יותר מידי, וקיבלה פוסט נפרד משלה. אתם מוזמנים להמשיך לקרוא אותו כאן)

מאחר ואני נוטה לבצע הרבה התקנות ושינויים במערכת על המחשב שלי, אני משתדל לעשות מידי פעם התקנות נקיות של מערכת ההפעלה, כדי לנקות אותה מהשינויים והמעקפים שבצעתי בה. את המערכת בה אני משתמש בה כעת התקנתי שבוע לפני אוגוסט פינגווין האחרון כדי שהמערכת תהיה נקייה לקראת המצגת שהעברתי, ולאור השינויים שביצעתי בה כדי שהיא תתפקד טוב עם כרטיס המסך, עדיף היה מבחינתי לבצע התקנה חדשה ולא לשדרג את ההתקנה הקיימת. צבי כתב על החוויה שלו בשדרוג מאובונטו גירסה 9.04. אתם מוזמנים לקרוא על חווית השדרוג של ההדיוט.

את המשימה התקנתי ביום חמישי בשעות הערב בהורדת קובץ ה־ISO מהשרת. מאחר והעדפתי להוריד משרת המראה של איגוד האינטרנט, הייתי בטוח שהורדה משרת זה תבטיח לי מהירות הורדה גבוהה התבדו, כאשר לאחר זמן קצר השרת נעלם מהרשת. רציתי להודיע על כך לקפלן בזמן אמת, אבל להפתעתי גיליתי כי הוא לא היה מחובר באותה עת, וגם הטלפון הסלולרי שלו איכשהו נעלם מהמכשיר שלי. בצער רב וביגון ויתרתי על ההורדה, לטובת עיסוקים אחרים.

ביום שישי בשעות הצהריים התפנתי משינה ואותם עיסוקים אחרים, והתחלתי את ההורדה. כעבור מספר שעות היה ברשותי קובץ ISO מוכן לצריבה, וגם זמן לביצוע ההתקנה. את ההתקנה בחרתי הפעם לבצע ללא צריבה של הקובץ, אלא העברה שלו להתקן זכרון חיצוני; ההתקן שנבחר היה התקן Disk On Key של 4GB הנמכר תחת המותג Sandisk Cruzer. בחרתי לבצע את ההתקנה באמצעות תוכנת unetbootin המאפשרת לבחור קובץ ISO ולהעביר אותו להתקן חיצוני ובמידה ואין ברשותנו את הקובץ היא גם תדאג להוריד אותו מהרשת. מאחר והיה ברשותי את הקובץ בחרתי להעתיק אותו להתקן, ותוך מספר דקות היה ברשותי התקן זכרון עם הדיסק של אובונטו, בתוספת קטנה של מנהל אתחול בהתקן שיאפשר הפעלה של הקרנל של תוכנת ההתקנה.

הפעלה מחדש של המחשב העלתה את מנהל האתחול של unetbootin. הוא הציג 3 אפשרויות, מתוכן אחת תפעיל את הדיסק שזה עתה "צרבתי", ושתי אפשרויות נוספות – Help ו־OEM Install. אפשרות העזרה הובילה אותי להודעת שגיאה של האתחול, ואפשרות ה־OEM Install העלתה קרנל כלשהו ונתקעה באמצע. נו טוב, כנראה unetbookin לא כזה טוב בסופו של דבר.

המשכתי להפעלה של אובונטו. ההפעלה אכן עלתה באופן מהיר מאד, מה שכבר גרם לי לחשוב שהתוכנה עשתה סוג של קסם שאיפשר הפעלה מהירה מאד של המערכת. בחרתי להתקין את המערכת, והגדרתי לה להתקין את עצמה על מחיצת המערכת הישנה ביותר שברשותי, שבה היה מותקנת עד כה גירסה ישנה של אובונטו, ועיגנתי את מחיצת הבית שלי במקומה הראוי.

ההתקנה עברה חלק. חדי העין בוודאי שמו לב שבגירסאות האחרונות שופר מסך בחירת אזור הזמן, ועכשיו הוא מוצלח בהרבה ומאפשר לבחור את אזור הזמן שלנו מבלי ליפול על עזה או דמשק. במהלך ההתקנה הופיעו גם מספר מסכים שהציגו תוכנות שנכללות במערכת. בעיני הצגת מידע בזמן פריסת והעתקת הקבצים זה שימוש חכם במסך.

הפעלה מחדש למחשב. הוא עובד כמו שצריך, ולשם שינוי גם כרטיס המסך נתמך טוב. שינוי ערכת הנושא לברירת המחדל של אובונטו התברר כשיקול מוצדק, כי הערכה הסטנדרטית עכשיו נעימה הרבה יותר. החלטתי לנסות לחיות בלי פידג'ין, אבל קצת התקשתי עם התוכנה החדשה.

כעבור מספר דקות, בעודי מתקין תוכנות קפץ מסך המבשר לי כי קיים דרייבר לכרטיס האלחוט שעלי להתקין. הופיעו לי שני דרייברים אפשריים – Broadcom b43 Wireless driver וגם Broadcom SLA Wireless driver. בעוד הראשון משתמש בדרייברים של ווינדוס, השני הוא קנייני לחלוטין אבל מיועד ללינוקס. הגעתי למסקנה ש־SLA עדיף, והתקנתי אותו.

כנראה בחרתי בתשובה שגוייה – כעבור מספר דקות המחשב קפא, כאשר נוריות ה־Caps lock ו־Scroll lock מהבהבות. איזה כיף, חטפתי Kernel Panic. הפעלה מחודשת למחשב – הודעה יפה מברכת אותי לשלום – Kernel panic: not syncing vfs unable to mount root fs on unknown-block(0,0). לא נעים. הפעלה של המחשב ב־Recovery mode – נאדה.

מאחר ולא היה לי כוח וחשק להתעסק עם זה, ובחוץ השתוללה סופת ברקים, כיביתי את המחשב ושלפתי ממנו את כבל החשמל. נשוב לטפל בו בהזמנות.

וזה הרגע בו מברכים את לינוקס על המנהל לשמור על קרנלים ישנים, ואת תוכנות ההתקנה של לינוקס שמוסיפות למנהל האתחול רשומות של מערכות אחרות המותקנות על המחשב. בבוקר המחרת הפעלתי את המחשב, והעלתי את אובונטו 8.04 שעדיין יושבת על המחשב. אנחת רווחה, כל הקבצים עדיין במקומם והמחשב מתפקד. ביצעתי את הפעולות השגרה שלי על המחשב, בניהן גם להעלות את הפוסט על הגירסה החדשה של פיירפוקס, וכאשר סיימתי חזרתי לטפל באובונטו שהפקרתי אתמול.

בזכות mount ו־chroot טיפול בתקלות לינוקס הוא משימה קלה ופשוטה. התחברתי למחיצה של אובונטו החדש, כיוונתי אותו לשורש וירטואלי עם chroot, והרי לפני מערכת מתפקדת של אובונטו, שאפשר לנסות ולאתר בה את מקור התקלה. מהר מאד התברר שההתקנה של הדרייבר כנראה לא הסתיימה בהצלחה, ו־aptitude ביקשה שאריץ dpkg-reconfigure -a. הרצה של הפקודה הנ"ל אמנם לא הציגה פלט, אבל שיחררה את הנעילה מ־apt, ושחרור העיגון איפשר להפעיל את המערכת החדשה.

בעודי כותב את שורות אלו אני מתקין חבילות ומסדר אלמנטים אחרים במערכת. באמפתי מאסתי כי הוא לא הצליח להתחבר ל־Google Talk, וגם ככה התוכנה נראית קצת חיוורת בהשוואה לפידג'ין. את חבילת הפונטים msttcorefonts טרם התקנתי, והגופנים נראים מעולה כל עוד לא נכנסים ל־ynet.

אשמח לדעת כיצד עבר השדרוג אצלכם.

ברצוני לברך את חברת מיקרוסופט על הוצאת הגירסה החדשה של ווינדוס לפני שבוע. הגירסה החדשה של ווינדוס אכן עובדת טוב יותר מהגירסה הקודמת, והיא פחות מעמיסה על המחשב כאשר היא רצה בסביבה וירטואלית. האם היא תחליף את הגירסה הפופולרית ביותר של ווינדוס כיום, זו ששוחררה חודש וחצי אחרי קריסת מגדלי התאומים, ו־5 שנים לפני צאת הגירסה המתקדמת יותר של Windows, שלמרות המשאבים הרבים שהושקעו בה לא זכתה להצלחה רבה.

אגב מיקרוסופט, בשבוע שעבר נערכה מסיבת שחרור של ווינדוס. אותנו כמובן הם לא הזמינו לחגיגה, כי הם מעדיפים לחגוג עם הבכירים מבין כתבי המחשבים ואנשים אחרים שלא יתנו משוב שלילי על צורת עבודתם. מיקרוסופט דואגים לפנק את אותם האנשים בעותקים מלאים של מוצריהם ומתנות אחרות ורק כדי שהם יכתבו עליהם דברים טובים ועל לינוקס דברים שליליים, וזו הסיבה העיקרית לכמות העצומה של כתבות בעד מיקרוסופט באמצעי התקשורת, בעוד שחרור הגירסה החדשה של אובונטו הוזכר בעיתונות בידיעה קטנה, ובמקרים מסויימים נראה כי כותב המאמר החליט מראש שתוכנו יהיה שלילי עוד לפני שהוא בכלל בדק את המערכת.

אנשים נוטים להשוות את מערכת ההפעלה הקיימת שלהם לכל מערכת הפעלה אחרת שהם רואים, ובמידה ומדובר במערכת הפעלה שונה (ולא שדרוג קטן של אותה המערכת), הם נוטים לזהות אותה כמערכת נחותה על זו שהם משתמשים בה, ולו מהסיבה שהם טרם התרגלו לצורת העבודה והשימוש בה. כאשר אני נדרש להשתמש במחשב מקינטוש, אני מודיע מראש שאינני מכיר את המערכת, ולא מנסה לתרץ את חוסר ההבנה שלי כנחיתות של המערכת, ולכן לא אצא בהצהרות של "מק זו מערכת הפעלה גרועה", למרות שאני לא מת עליה. ווינדוס ולינוקס אני מכיר טוב יותר, ולכן אני מרשה לעצמי לעשות את ההשוואות.

ביום שלישי מתקיים כנס של מיקרוסופט תחת הכותרת Let's Talk Business Tech. נרשמתי לאותו האירוע בזמן, ואף קיבלתי אישור רישום במייל. חברת מיקרוסופט מוכיחה שוב שהיא אינה חברה רצינית, ושבוע בלבד לפני קיום האירוע הם שלחו הודעה בדואר האלקטרוני המברכת אותנו על הרישום, ומודיעה לנו כי הם ביטלו את הרישום שלנו לאירוע כתוצאה מדרישות שירותי הכבאות וההצלה. חברת מיקרוסופט הגדולה לא הצליחה לארגן אפילו אירוע קטן בארץ. וזה לא שהיה overbooking לא מתוכנן, כי הם ידעו מראש כמה אנשים נרשמו באתר, והמערכת שלהם גם סגרה את הרישום בשלב כלשהו.

נציגה נחמדה מטעם מיקרוסופט יצרה איתי קשר מספר ימים לאחר קבלת הביטול בשביל להודיע לי רישמית שהם דוחים אותנו, ואף לציין כי הם מתכננים "אירוע מיוחד לטובת מי שהפסידו את האירוע הנוכחי במהלך חודש ינואר". אני חושב שביטול ההשתתפות בזמן כה קצר לפני האירוע גובל בחוצפה, במיוחד כאשר לחברה גדולה ורווחית כמו מיקרוסופט אין בעיה לדאוג שלא יהיו להם בעיות ברישום לאירועים, ואת האירוע הם ממירים לנו באירוע אחר, בשטח יזכה במילה "בלוגרים" בשמו על־מנת להזכיר לנו שאנחנו פחות חשובים מבחינתם, והם מסתכלים עלינו בתור אנשי העם שהם אינם רוצים בטובתם. בלינוקס זה לא היה קורה.

מאחר והיגיון ומיקרוסופט אלו שני קווים מקבילים שלעולם לא יפגשו (אם טרם הפנתם את מבטכם לתמונה המצורפת לפוסט הזה, עכשיו זה הזמן!),למרות שהם הודיעו פעמיים על ביטול ההשתתפות, זה לא מונע מהמערכות המשוכללות שלהם להמשיך ולשלוח תזכורות על האירוע במייל לאנשים שהם ניפנפו מספר שעות קודם לכן.